תהנה אחי

פעם, לפני המון שנים, כשאני הייתי קטן, בעידן של הטלוויזיה עם ערוץ אחד, שכולנו היינו מרותקים לה עם המשפחה שלנו בסלון. פעם בתקופה ההיא עוד היה לנו זמן, היום כשאנחנו מדברים על המונח הזה שנקרא זמן, וזה נראה כאילו לכאורה שיש לנו את כל הזמן שבעולם, ושיש מי שמנהל לנו את הזמן, אם זה הפלאפון או המחשב או הטלוויזיה שגוזלת לנו זמן, אני לא יודע להגיד בדיוק אם יש לנו זמן או לא. שאלה של זמן זו שאלה מאוד אינדיבידואלית לכל אחד מאיתנו והיא תלוית גיל, זמן ומקום. אני בכוונה לוקח את המרכיב של הזמן בהשוואה לטלוויזיה, כלומר, בכוונה הזכרתי את הטלוויזיה – כי היום זה נראה כאילו הטלוויזיה היא זו שמנהלת לנו את הזמן, עם אינסוף של תוכניות, שלא לומר ערוצים מסחריים וערוצי נישה מסוימים, אפשר להגיד שהטלוויזיה אפילו יתרה מזאת, היא היא זו שגוזלת לנו את הזמן היקר. היא הופכת אותנו לצרכנים שמשועבדים לפריים טיים ולתוכנית קאלט כמו תוכניות הריאליטי, אבל עוד פעם הכול אישי, כשאני מדבר על הנושא הזה והכול, למעשה, אינדיבידואלי לכל אדם באשר הוא אדם וצופה ומאזין וקורא תרבות במגאזינים או בעיתונים השונים. אפרופו מגזינים ועיתונים, בעידן של ערוץ אחד בטלוויזיה לפני תקופת האינסטנט והפרסום באמצעות SEO , ספקית המידע העיקרית הייתה מפה לאוזן כמובן, אבל יחד עם זאת ספק המידע הנוסף היו מדבקות לרכבים וכן אותם עיתוני מחתרות ומגאזינים חברתיים שדיברו אל העם דרך הדפוס באותיות שחור על גבי לבן. צריך להבין פה משהו, בשביל לקרוא עיתון או מגזין צרכני כלשהו, צריך זמן, והיום בעידן של טלוויזיה ושל תרבות צרכנית אינסטנט שבה הכול דופק כמו שעון וצריך לקצר בזמן, כביכול, אין מקום לעיתונים ומגאזינים. אין !. ולכם תשימו לב שאותם עיתונים ומגאזינים נהפכו לסוג של מגאזין אינטרנטי, הכותרות נהיו יותר גדולות ויותר צבעוניות, כי אותם עורכים שיושבים שם למעלה, יודעים שאנשים לא קוראים יותר מהכותרות, מקסימום כותרות משנה, אותו טקסט שממורקר לנו בתחילת הכתבה, ולכן גם הוסיפו תמונות יותר גדולות ויותר עסיסיות- כי הם יודעים שזה מה שהקוראצופה צורך להנאתו.

היכנסו לאתר 990.co.il לפרטים